פסק-דין בתיק ה"פ 41345-03-12

1.    המשיבות הינן חברות העוסקות בפיתוח וייצור מוצרים נלווים לטלפונים ניידים (להלן בצוותא- קרדו), אשר המבקשת (להלן - סיגנט) עסקה בהפצתם בישראל ובעולם, למעט איזורים מוגדרים, וזאת מכוח הסכם הפצה ושיווק שנכרת ביניהן ביום 10.11.03. תוקפו של הסכם ההפצה הוגבל לשנה אחת אך בהתאם לאמור בו, הוא התחדש באופן אוטומטי מדי שנה בשנה.

2.    ביום 21.3.06 הודיעה קרדו לסיגנט על ביטול ההסכם מחמת הפרה יסודית.

לאחר שביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט זפט) הוציא ביום 28.5.06 צו מניעה האוסר על קרדו לקיים כל קשר עסקי עם לקוחות המבקשת שזהותם הוגדרה בצו וזאת למשך תקופה של כמעט שנתיים ימים, עד ליום 18.3.08 - נחתם בין בעלות הדין ביום 19.10.06 הסכם פשרה (להלן - ההסכם) שביצועו הינו הרקע לתביעה שבפני.

3.    נקבע בהסכם כי קרדו תשלם לסיגנט סך של 459,150 דולר וכן 5% מכל תשלום שתקבל קרדו מ לקוחות בפועל במשך תקופה של 24 חודשים שלאחר חתימת הסכם (להלן- התקופה המזכה) בהתאם לרשימה שתעביר סיגנט לקרדו, אליה יצורפו חשבוניות שיעידו כי  קויים לגביהם התנאי לפיו המדובר בלקוחות שרכשו בעבר מסיגנט מוצרי קרדו [סעיף 4(א) להסכם].

כן חוייבה קרדו לשלם את אותם 5% ממכירות שתמכור ל לקוחות פוטנציאליים, דהיינו ללקוחות שסיגנט ביצעה מולם עבודת שיווק אך טרם הספיקה ליהנות מכך ולמכור להם מוצרים לאור ביטול זכותה כמפיצה [סעיף 4(ב) להסכם].

זהות הלקוחות הפוטנציאליים הייתה אמורה להיקבע  בהתאם לרשימה שסיגנט תעביר לקרדו, ומספרם הוגבל מלכתחילה ל-40 בלבד.

4.   בין יתר הוראות ההסכם,  מונה עו"ד עדי קפלן כבורר (להלן -   הבורר) ומתפקידו היה " להכריע בכל מחלוקת שתתעורר ביניהם בנוגע לתשלומים אותם אמורה Cardo לבצע..." וכן " להכריע בכל מחלוקת שתתעורר ביניהם לגבי זהות הלקוחות שיופיעו ברשימה שתעביר סיגנט ל- Cardo בהתאם לסעיף 4(ב) זה ולגבי עמידתם בתנאים המפורטים בסעיף 4(ב) זה...".

עוד נקבע בהסכם כי לסיגנט לא תהא כל גישה לספרי קרדו וכי הבורר וכן רואה חשבון מטעמו, יהיו היחידים שיהיו רשאים לעיין בספריה של קרדו .

5.   לאחר שקרדו שילמה לסיגנט את הסכום הנקוב בסעיף 3(א) להסכם, הגישה סיגנט לבורר שתי רשימות לקוחות. הרשימה האחת (להלן - הרשימה לפי סעיף 4(א)) התייחסה ללקוחות בפועל וכללה 141 שמות ואילו הרשימה השנייה (להלן - הרשימה לפי סעיף 4(ב)) אשר התייחסה ללקוחות פוטנציאליים, כללה 40 שמות בהתאם למגבלה שבהסכם. קרדו הסכימה ל- 40 שמות מתוך רשימת ה-141 ושילמה לסיגנט את חלקה בתקבולים מלקוחות אלו, ומתוך רשימת 40 השמות הסכימה לשם אחד בלבד. נותרו, איפוא, במחלוקת  101 שמות לקוחות  מתוך הרשימה לפי סעיף 4(א), וכן  39  שמות לקוחות מתוך הרשימה לפי סעיף 4(ב), ובסך הכל 140.

6.   לאחר מספר החלטות ביניים, לאחר בדיקת ספרי קדרו ע"י רו"ח שמונה ע"י הבורר ולאחר שמיעת טענות בעלי הדין,  ניתן ע"י הבורר, ביום 6.2.12 פסק בוררות (להלן - פסק הבוררות) אשר להחזרתו לצורך השלמה עותרת סיגנט.

הבורר קובע כי נוכח הזמן שחלף מאז חתימת הסכם הפשרה ועד למועד מתן הפסק, חלפו יותר מ-24 חודשים, דהיינו נסתיימה התקופה המזכה, ומשכך בחר הוא להגיע להכרעה בדבר סכום החוב על דרך בדיקת ספרי קרדו והתקבולים שנתקבלו אצלה במשך תקופה זו, באופן שמבחינתו כל לקוח שלא בוצעה לו מכירה במהלך התקופה המזכה " חדל להיות רלוונטי לדיון המתקיים בבוררות". הבורר קיבל מקרדו את רשימת המכירות שבוצעה לאותם 140 לקוחות שנויים במחלוקת, אם בכלל או למי מהם,  ולאחר בדיקת ספרי קרדו ע"י  רואה החשבון שמונה על ידו, הגיע למסקנה כי לסיגנט מגיע סכום נוסף, לפי הנגזרת האחוזית המוסכמת, המסתכם ב-300,427 ש"ח.

הסכום הנוסף  שולם ע"י קרדו.

7.   סיגנט עותרת להחזיר את פסק הבוררות לבורר על מנת שישלים את המלאכה בה החל ובגינה מונה כבורר. לטענתה, על הבורר להכריע בשאלת זהות הלקוחות בגינם מגעת לה עמלה, אם באשר ללקוחות לפי רשימה 4(א) ואם באשר ללקוחות לפי הרשימה 4(ב). לדבריה, זוהי המטלה המרכזית בגינה פנו בעלי הדין לבוררות והבורר לא מילא אחריה, ומשכך עסקינן בעילה הנכנסת לד' אמות סעיף 24(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - החוק) דהיינו " הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו". עוד קובלת סיגנט כי יש להשיב לבורר את הפסק לצורך הנמקה שכן הבורר לא נימק את פסק הבוררות, אף לא התיר לה לעיין במסמך שהועבר ע"י קרדו ביום 19.10.09, וממילא גם לא אפשר לה להתייחס אליו ולסתור אותו. משכך, התקיים לגביה גם סעיף 24(4) לחוק לפיו " לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

8.   קרדו סוברת כי יש לדחות את התביעה על הסף וזאת בהסתמך על הלכה משפטית משנים עברו לפיה " מי שאכל מפירות פסק הבורר אינו יכול לטעון לביטולו" (ע"א 143/53 אסנין נ' ליפוב, פ"ד ט' עמ' 1773; ה"פ (ת"א) 710/01 עו"ד ננס גיא נ' עו"ד ממן,ועוד).

לגופו של עניין היא טוענת כי מדובר בטענות ערעוריות, כי סיגנט קיבלה את מלוא הסעד אותו ביקשה, כי היעדר קביעה בדבר פסילת שמות משמעה שכל השמות אושרו ולא נפסל אף שם של לקוח, וכי ניתנה לסיגנט האפשרות להוסיף שמות אך היא לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה. כן נטען על ידה כי פסק הבוררות מנומק כדבעי, וכי סיגנט לא הייתה רשאית לעיין במסמך שנמסר בורר ביום 19.10.09 מכוח היותו חסוי בפניה.

9.  אינני סבורה כי דין הבקשה להידחות על הסף, כפי שטוענת קרדו. סיגנט איננה עותרת כלל לביטולו של הפסק. כל שהיא טוענת הוא שיש להחזיר את  הפסק לידי הבורר על מנת שישלים את אשר החסיר, דהיינו על מנת שיכריע מיהם הלקוחות המופיעים ברשימותיה המזכים אותה בתשלום, ומיהם הלקוחות אותם יש לגרוע מהרשימות, כקבוע בסעיף 4(ב) להסכם " הצדדים מסמיכים  בזאת את עו"ד קפלן להכריע בכל מחלוקת שתתעורר ביניהם לגבי זהות הלקוחות שיופיעו ברשימה...". כל חפצה הוא שהבורר יכין רשימה מאושרת.

מקובל עלי כי מי שטוען לבטלות הפסק אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, דהיינו, גם לעתור לביטול הפסק וגם לממש את הסכום שנפסק לזכותו, אך אין דברים אמורים ביחס למי שטוען כי הפסק מקובל עליו,  אלא שנשמט מהבורר פריט מהפריטים שנמסרו להכרעתו ויש להשלים את הפסק בהכרעה גם בפריט זה.

10.   לא מצאתי ממש בטענת סיגנט בדבר היעדר הנמקה ראויה בפסק הבורר. ראוי להזכיר כי בסעיף 3(ה) להסכם קבעו הצדדים בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כי רק הבורר ורואה חשבון מטעמו יורשו  לעיין בספריה של קרדו על מנת להכריע במחלוקות שבין הצדדים, וכי לסיגנט " לא תינתן כל גישה לספרים ולא תהיה לה כל זכות לעיין בהם". לא זו אף זו, סמכות העיון  הוכפפה להתחייבות מצד הבורר לשמירת סודיות, וכקבוע בסעיף לעיל " ובכפוף להתחייבות לשמירה על סודיות".

משהבורר התחייב לשמור על סודיות, הרי כל הנמקה מצידו, החורגת מציון שמות הלקוחות, אמורה הייתה להיעשות בזיקה  למכירות ולתקבולים כפי שנצפו בספריה של קרדו. הנמקה שכזו, לו הייתה מוצאת את ביטוייה בפסק הבוררות, הייתה גורמת לכך שהבורר יפר את התחייבותו המוחלטת לשמירה על סודיות. כפועל יוצא, לא יכול היה הבורר לנמק את פסק הבוררות מעבר לכפי שעשה בפועל.